פסק-דין בתיק ב"ל 639-09-09

1.         התובע יליד 1954, שרברב במקצועו ובעלים של חב' אינסטלציה "המייפה" - קלדרון ובניו בע"מ.

            התובע עובד כשכיר ומנהל בחברה.

2.         התובע נפגע בשתי תאונות אשר הוכרו ע"י הנתבע כתאונות עבודה: האחת ביום 26/3/08 בה נפגע בגבו וברגלו השמאלית, והשנייה ביום 25/8/08 בה נפגע בבוהן ימין.

            תביעות התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונות אלו נדחו בהתאם לסעיף 92(א) לחוק מהטעם כי התובע עבד בתקופת אי הכושר.

            על כך התביעה שבפנינו.

3.         אין חולק, כי לתובע ניתנו תעודות אי כושר מלא בגין התאונה הראשונה לתקופה מיום 1/4/08 ועד 11/8/08 ובגין התאונה השנייה מיום 25/8/08 ועד 19/9/08.

כן ניתנה לתובע תעודת אי כושר חלקית בגין התאונה הראשונה לתקופה מיום 11/8/08 עד 11/10/08 .

4.         לטענת התובע, עבודתו מסתכמת בעבודה פיזית גרידא, עבודה אותה לא ביצע ולא יכול היה לבצע בתקופת אי הכושר. בתקופת אי הכושר היה, לטענתו, מנותק מעסקו ולא עסק בכל עבודה.

            לטענתו, עבודתו אינה כוללת עריכת ומתן הצעת מחיר כמו גם מענה לשיחות טלפון שזו עבודה שעושה הפקידה. עבודתו המשרדית בתקופת אי הכושר הסתכמה בחתימה על גבי שיקים של משכורות לעובדיו.

            העובדה שמשרד העסק צמוד לביתו אינה מלמדת כי התובע לא נעדר מעבודתו.

5.         לטענת התובע, הודעתו לחוקר הובנה שלא כהלכה, דבריו כי פיקח אחר עובדים התייחסו לתקופת הביניים שבין שתי התאונות, למועדים שניתנו לו תעודות אי כושר חלקיות, ולמעשה, לא עסק בתקופת אי הכושר בכל עבודה.

6.         התובע טוען לחילופין, כי גם אם ביצע עבודות משרדיות בתקופת אי הכושר, הרי שמדובר בעבודה חלקית ביותר לעומת היקף עבודתו הרגיל, וניתן לשלם לו דמי פגיעה מופחתים כאמור בסעיף 102(א) לחוק.

7.         לטענת הנתבע, מהודעת התובע לחוקר עולה כי התובע עבד בתקופת אי הכושר, ביצע עבודה משרדית וביקר בשטח. לאחר קבלת ייצוג משפטי שינה התובע גרסתו בעדותו הראשית ובחקירתו בבית הדין.

            יש להעדיף גרסת התובע בפני החוקר, גרסה שניתנה טרם היותו מיוצג ומבלי להיות מודע למשמעות המשפטית של דבריו.

            מעדותו לחוקר עולה כי עבד בתקופות אי הכושר ועל כן, בהתאם לסעיף 92(א) לחוק דין תביעתו להדחות.

8.         מוסיף וטוען הנתבע, כי על פי סעיף 102(א) ניתן לשלם דמי פגיעה מופחתים במידה ועובד צמצם שעות עבודתו מחמת אי כושר חלקי.

            בענייננו, תעודות אי הכושר החלקי ניתנו לתקופה שמעבר לתקופת 90 הימים המזכים בדמי פגיעה ועל כן אינן מזכות התובע בתשלום.

הכרעה

9.         בהודעתו לחוקר המל"ל מיום 9/2/09 הצהיר התובע כי הוא עובד בפועל במקצוע (כשרברב) "ובערב אני מנהל את העסק" (עמ' 1 להודעה, שורות 4-5). עבודתו הרגילה דורשת אם כן עבודת ניהול בשעות הערב.